אין אונים ארגוני

התאספו כולם, הגעתי לפגוש אותם, על מנת להתידד ולהקשיב, זאת לאחר שמנהלם ביקש כי אתחיל לסייע.

המנהל חדש יחסית בתפקידו, תאר את הארגון היצרני בן כשישים שנה ואנשיו באמצע הקריירה המקצועית שלהם, תאר את הבעיות, שרטט באוויר את איטיות הביצוע, התנהלות מעכבת משבשת, ויכוחים סביב אינפורמציה, מובנת לא מובנת, האשמות הדדיות, העדרויות מחלה רבות, חדרים אשר מרבית הזמן יושביהן מעדיפים לסגור את הדלתות, המנעות משיחות לאחר העבודה, אווירת נכאים, חדר אוכל נטוש, ללא שיחות בין אישיות כמעט, ועוד ועוד.


בחדר, צבע מרבית בגדי האנשים היו כהים, כהים מאוד, רבים שתקו או לחשו בראש נטוי מטה, וביד חוסמת את הלחישות. עמדו סביב הקירות והמתינו לבד, לאות להתיישב. התיישבו סביב השולחנות בריחוק ניכר זה מזה, מיעוט נשי, ריבוי גברי, גילאי ארבעים פלוס, מרביתם אקדמאיים שבחרו לעבוד קרוב לבית ועובדים כאן כעשור פלוס.

המילים אט אט נבעו סביב בקשתי, בהיסוס בחשש אך ככל שרבים בטאו את תקוותם כך נטע האומץ והדוברים הרחיבו. לאחר המפגש פנו אלי חלק מהנוכחים ואמרו מילה או שתיים כדרך אגב ועזבו.


במפגשנו הבא בקשתי שיגיעו בבגדי ספורט ובחרתי מקום סמוך ירוק ופתוח (כן יועצת ארגונית לא ספורטאית)


יצאנו לאוויר הפתוח ותרגלנו נשימות ותנועה כאלו שפותחת את בית החזה, עברתי איתם מתנועה ביחיד לתנועה מתקרבת , לא נוגעת, עברנו לזוגות, החלפנו זוגות, התכנסנו לרביעיות, לשוחח על נושא שבחרתי ואיננו הארגון הנ"ל. במפגשנו הבאים שיחקנו משחקי חוץ ומשחקי כדור ומשחקים תחרותיים כקדימונים לשיחות ומפגשים בינהם במבנים מגוונים.


נושאים נבחרים התכנסו אט אט לנושאים ארגוניים באופן מזדמן ובלתי פורמאלי.

מספר חודשים פעלנו כך אחת לשבוע, נפגשנו -קבוע בשבוע .

ראיתי את השינוי קורה בחיי היום יום שלהם .


סיכום התהליך השנתי הזה היה מרגש מאין כמותו, והביטוי המרכזי היה של אחד המנהלים שבחר בתבנית של "לפני ואחרי"- " קודם הינו ארגון אנוס והיום אנחנו ארגון שמח.


חיבקתי כל אחד מהם על האומץ והנחישות להיחלץ.








3 views0 comments

Recent Posts

See All